כתב התחייבות שנתי לצדקה, לפי הוראתו של הרבי מליובאוויטש. ומי שהוציא את זה לעולם — היה ארגון התאחדות החסידים.
בשבת פרשת נצבים־וילך, כ״ה אלול תשמ״ג, לימד הרבי מליובאוויטש רעיון יוצא דופן: לא לחכות שהפרנסה תגיע ורק אז להפריש ממנה מעשר — אלא להקדים ולהתחייב מראש, בכתב, כמה יופרש לצדקה בכל חודש בשנה הקרובה. מעשר על מה שעוד לא הרווחנו, וכך, לדברי הרבי, פותחים לעצמנו את דרכי הפרנסה של השנה הבאה.
״כאשר יהודי מחליט ומקבל על עצמו לתת סכום גדול לצדקה, עוזר לו הקב״ה ומסייע בידו… שישתכר בריבוי גדול כדי שיוכל לעמוד בהבטחתו״
קוראים לזה בשם האנגלי Pledge — כתב התחייבות — דווקא כי הרבי הדגיש שזו זכות ולא חובה הלכתית: מסמך אישי, לא נדר, שנכתב ונחתם במוצאי אותה שבת.
השיחה עצמה נאמרה כבר בתשמ״ג, אבל היא נשארה בעיקר בין לומדי השיחות — עד שמישהו לקח על עצמו להפוך אותה למיזם ציבורי שכל אחד יכול להצטרף אליו.
הארגון הראשון שיצא בקמפיין רחב להפצת הוראת הפלעדזש היה התאחדות החסידים, לקראת ראש השנה תשע״ו. מאז נחשפו סיפורים רבים של אברכים ובעלי בתים שסיפרו כיצד ההתחייבות הזו פתחה להם, להרגשתם, צינורות חדשים של פרנסה — וההצלחה של הקמפיין היא שהובילה בהמשך ארגונים חב״דיים נוספים לאמץ את הרעיון ולהציע אותו גם הם לציבור.
לפני השבת האחרונה של השנה, עוברים על ההכנסות מהשנה שחלפה ומחשבים כמה הם 10% מהן. זה קו הבסיס.
בשבת עצמה, עם המספר הזה ביד, חושבים על סכום ההתחייבות: לא לפי מה שהיה, אלא לפי הפרנסה שמבקשים לשנה הקרובה. סכום שמותח את היכולת, בלי להיות מופרך.
במוצאי שבת, על נייר: מסמך עם שם, סכום כולל, ופירוט לפי חודשי השנה הבאה. מוסיפים ״בלי נדר״ וחותמים.
מקימים הוראת קבע, או מכינים צ׳קים מראש, כך שההתחייבות מתקיימת מעצמה במשך השנה — בלי להישען על זיכרון או רצון טוב מדי חודש.
מעבר לכתיבת הפלעדזש האישי שלכם, אפשר להיות חלק מהארגון שהוציא את הרעיון הזה לעולם — ולתמוך בפעילות השוטפת של התאחדות החסידים למען משפחות חב״ד בארץ הקודש.
להצטרפות ופרטים נוספים ›אינך יכול להעתיק תוכן של דף זה