הורים, שימו אצבע על הדופק

הרב שלמה חנניה ממן משמש כמחנך שנים רבות ותמרן בין תפקידים מגוונים לאורך שנות הלימוד של הילד והנער. שבילי הצלחותיו ולמצער, כישלונותיו של הילד, נהירים לו כשבילי עיר מגוריו – ביתר עילית. המוטו המנחה אותו הוא לעסוק בעיקר ב"ועשה טוב", קרי: העמקת הצלחת הילד בלימודים, כדי שלא להגיע חלילה ל"סור מרע".

בעיית הנשירה מוכרת לו היטב. תלמידים רבים עברו תחת שבטו, ממרום שנותיו הוא מודע היטב לתופעה, כן, גם בקרב מוסדות החינוך 'שלו', הוא לא מתכחש לעובדה ובאומץ נדיר הוא מישיר מבט לתהום הנשירה, כואב את כישלונם של תלמידים יקרים שלא הצליחו במסגרת ולא המשיכו בדרך הסלולה בישיבות "תומכי תמימים" ובוחן שוב ושוב, את עצמו, את המערכת, את שיטות ההוראה והחינוך וכמובן, את הנוער המשתנה בקצב מואץ, מדי כמה שנים.

תופעת הנשירה מדירה שינה מעיניו הדומעות. העבר מלמד אותו רבות, אולם הוא לא מסתפק בבכיות על העבר, עיניו נשואות אל העתיד והוא עומד ומתריע: "שימת לב ונתינת כלים לילד – מונעת נשירה, גלויה וסמויה".

היו סקרנים לנעשה בכיתה!

בטרם נגע בסוגיית הנשירה, ביקשתיו להגדיר את מצב הנפש של ילד שעולה כיתה, מלא תהיות, ציפיות ואולי גם למוד אכזבות..

"בכל פעם שהילד עולה כיתה – מבחינתו זו תקופת מעבר קריטית שנוגעת לכל השנה כולה", הוא פותח, "בתחילת כל שנה צריכים ההורים להיות עם עין פקוחה; לברר, לרחרח ואפילו לתחקר בעדינות את הילד, איך היחס של התלמיד עם המורה, איפה הוא ממוצב בכיתה, פיזית ומנטאלית וכיצד הוא מסתדר עם החברים. אסור לזלזל בעליה לכיתה, שנראית לנו טבעית וחלק מגלגל החיים. ילד שלא מצליח בתחילת שנה, גורראיתו את חוסר ההצלחה, לכל השנה ואולי אפילו לכל החיים. חוסר הצלחה ובעיקר ההרגשה הזו, עלולה להיות חלילה מתכון בטוח לנשירה ר"ל.

א'-ב' של אהבה ללימוד...

את הניתוח הפסיכולוגי לנפשו של הילד, מתחיל הרב ממן, בכיתה הראשונה אליה נכנס הילד – גן 'חדר'. לטענתו "הרושם הראשוני שנצרב בליבו של הילד מהשנה הזו, מחלחל ומשפיע על הלימודים בכל הכיתות. הכניסה לגן איננה מעבר אלא קפיצה! הילד מרגיש שהוא קופץ לבדו למים עמוקים, ללא מצופים או מורה לשחייה.זו נשמעת אולי מטאפורה, אבל למעשה, המציאות מורכבת יותר;הפעוט [כן, עם כל הריגושים ש'הילד שלי עולה לגן', צריך לזכות שמדובר בפעוט!] היה רגיל לטיפול אימהי ומסור, לשעות מסודרות של אוכל מפנק ויחס מהיר בהתאם לצרכיו השונים ולפתע פתאום, מחליפה דמותו של ה'מלמד'האבהי, את דמותה של הגננת האימהית. זה מעמיס על הילד קושי רגשי גדול".

לא, הוא ממש לא קורא תיגר על שיטת הלימוד ב'חיידר' עם 'מלמד', חשוב לו שההורים יבינו את המצב – ויחד עם זאת יהיו מודעים לכלים שיש בידם להכיל את הילד ולרפד עבורו את המעבר 'אל מעבר לים'."הילד צריך גם להתרגל לסדר ומסגרת שונה. פתאום נדרש ממנו לשבת ולקלוט טקסטים וצורות חדשות המכונים 'אותיות'.הוא נדרש לגלות ידיעה - שהולכת ונהיית עמוסה מיום ליום! - כאשר מבחינתו הרגשית,בכל יום הוא מוכנס ל"חדר טראומה", שבה בוחן אותו המלמד מחדש על האותיות".

"הרגעים המכוננים הללו, יתנו את אותותיהם על פני כל חייו של הילד", כך לפי הרב ממן. "ילד שלא יתחבר רגשית, מתוך אהבה, לגן ולאותיות הא-ב –עלול חלילה לחוש במהלך השנים, שבית הספר 'מאיים' עליו, לעומת הבית וכל מה שמחוץ לבית הספר, ש'מחבק אותו'".

הוכח: ילד להורים אכפתיים, מצליח יותר

כרופא מדופלם לנפש הילד, הוא עובר מהדיאגנוזה החריפה להכנת המרשם; "ההתדרדרות יכולה להימנע כאשר נעזור לילד. במידה רבה, הדבר תלוי בהורים. ראשית כל, יש לפנות זמן איכות, על מנת לשוחח עם הילד ולהקשיבלמה שהוא מספר על מצבו בבית הספר. זה נותן לילד תחושת ביטחון בדרכו החדשה ובמסגרת שזה עתה נכנס אליה, ועוזר לנו לזהות קשיים או תסכולים שנערמים בדרכו.

"במקביל לכך, יש לתת לילד תגבור נעים וחיובי ללימודים, לדוגמה; להמחיש לו את האותיות בדרך של המחזה ושירים וכדומה. כך הילד יאהב את הלימוד. כשאנחנו צורבים בתודעת הילד מקטנות, שהוא אוהב את הלימוד, החוויה הזו תלווה אותו כל חייו, הוא יהיה ילד שאוהב ללמוד וממילא את בית הספר והמסגרת. ישנה חשיבות מיוחדת מאד לתחילת השנה, כמאמר הפתגם החסידי על שבת בראשית, "ווי מ'שטעלטזיך אוועק, אזויוועטגיין די גאנצעיאר" (כפי שנעמדים/ מעמידים בתחילת השנה, כך 'תלך' כל השנה)

במקביל לכך, מייחס הרב ממן חשיבות מיוחדת לקשר עם המחנך, "אין מנוס מלומר את האמת, באופן טבעי,כשאנחנו מראים נוכחות, המלמד ירצה לעדכן אותנו במה שעובר על הילד. הוא יבין שלהורים של אותו ילד 'אכפת מבנם' וגם לו יהיה 'אכפת ממנו', ברמה הכי אישית ויומיומית. אני לא מצדיק חלילה זלזול או הזנחת תלמיד שלהורים שלו אין את המודעות הזאת, אבל ברור הדבר, שכשההורים יפגינו אכפתיות, כלפי הילד וכלפי הצוות, זה ישפיע ישירות על הילד וגם על האכפתיות שיקבל בחזרה בבית הספר".

זהירות: 'נהג חדש' על דפי הגמרא

"הכניסה לשנת לימודים חדשה, המלאה בהתרגשות ותקוות, חייבת להיות מנוצלת על ידי ההורים", טוען הרב ממן, "כל ילד, בכל תחילת שנה, מקווה ומתפלל להצליח השנה. חובה עלינו ההורים, לבסס את המחשבות האלו אצל הילד, להראות לו שאנחנו מאמינים בו ולתמוך בו בשלבים הראשונים של השנה".

לא, אין הדבר בסתירה לדבריו על הטראומה שחווה ילד בתחילת השנה. לטענתו "ההבדל בין הצלחה לכישלון תלוי במודעות, התעניינות, האכפתיות, והפגנת אמון ביכולת הילד להצליח. כשישנה מודעות, לקראת מה הילד עומד וכשהורים מוודאים, שיש בידם כלים לעזור לילד, זו פתיחה בריאה לתחילת השנה ובעזרת ה' לחיים כולם".

"חשוב לכן, להבין מה בדיוק עובר על ילד שעולה 'מדרגה קריטית' – לכיתה בה מתחילים ללמוד גמרא (וכמובן לישיבה, אז מתחילים ללמוד גמרא – לבד!) גם אם עד עכשיו היה הילד מצטיין בחומש ובמשנה או במקצעות חול, אסור להוריד את האצבע מהדופק. המאבק האמיתי על חייו הרוחניים של הילד, מתחיל בכיתה בה מתחילים ללמוד גמרא, שכן בישיבות, גמרא היא המקצוע העיקרי וילד שלא ימצא את עצמו בלימוד הגמרא – נפשו עלולה חלילה לחפשאת עצמה, מחוץ לכותלי הישיבה".

הרב ממן מונה אחת לאחת את הקשיים מולם עומד הילד בשנים הראשונות של לימוד הגמרא. בשפה זרה; מילות מפתח; צורת חשיבה מופשטת; שאלות סמויות ופרשנויות מנוגדות. ובנוסף לכך, הילד צריך לבצע אנליזה (פירוק) וסינתזה (חיבור-צירוף) , בהתאם /בשונה לסוגייה הנוכחית או סוגיה מקבילה. כל זאת, כמעט בכל סוגיה ועוד לפני שלמד להבין את צורת החשיבה של הגמרא".

"זה ממש כמו 'נהג חדש',שמרוב פעולות טכניות שעליו לבצע בתוך הרכב, כמעט אין לו פנאי לחשוב על הכביש...".

כשאמא מקנאה בילד שלומד גמרא...

אחת הטענות שהרב ממן שומע חדשות לבקרים היא, שלא תמיד יש להורים יכולות לעודד את לימוד הגמרא, כאשר האבא עצמו לא למד (מספיק) בישיבה. הוא לא מסכים להנחת הזו. לדעתו אפילו האמא, שבטח לא למדה מילה אחת בגמרא, יכולה לחולל מהפך. "היה אצלנו ילד שהתקשה בלימודים, אפילו בלימודי חול", הוא בוחר לחדד את דבריו בסיפור, "דווקא בגמרא הוא הצליח מאד. התברר לנו שהאמא הייתה מקריאה לו סיפורים על התנאים והאמוראים וכשגדל קנתה לו ספרים כאלה. תמיד היא הייתה מאחלת לו שיזכה להיות תלמיד חכם וכשהוא הגיע לגיל בו התחיל ללמוד גמרא, היא לא הסתירה את קנאתה, על כך שהוא לומד את דברי התנאים והאמוראים הקדושים..."

לדעת הרב ממן, הסיפור הזה איננו 'סיפור מופת', אלא פשוט 'טיפ' לכל אבא ואמא שאוהבים את ילדם. ואגב 'טיפים' יש בפיו 'טיפ' נוסף להורים; "אתם יכולים לסייע לילד לנהל מחברת או מילון עברי ארמי, באופן עקבי ומסודר וללמוד יחד איתו, את המילים החדשות שהוא למד השבוע".

"כדאי מאד שאבא ישב עם הילד, לפחות בשבת, לתת לילד לקרא בעצמו את הגמרא, מילה במילה מתוך הגמרא ולתת לו טפיחה על השכם, נשיקה על הלחי או פרס עידוד –ולא פחות חשוב מכך –בהתלהבות מהצלחתו של הילד(התעלמו מחוסר ההצלחה, התמקדו והחמיאו על החיובי). חווית ההצלחה הזו, תגרום לו להבין ולהאמין שהוא מסוגל להבין דברי ראשונים כמלאכים. הגישה הזו הוכחה 'מדעית', כיעילה ואפקטיבית אצל תלמידים רבים", מחייך הרב ממן.

הרב ממן יוצא חוצץ נגד הדעה הטוענת 'חשוב ללמד הילד, כדי שיצליח במבחן'. "לפעמים ההורים, שמתכוונים לטובה, הורסים במו ידיהם את ההצלחהשל הילד ו'מכניסים' לו לתוך הפה את התשובות הנכונות. זה אסון בשביל הילד", הוא טוען בנחרצות.

"איך כן צריך לפעול? פשוט מאד, כאבא יושב ולומד עם הילד שלו, עליו לשאול אותו שאלות מכוונות ולכוון אותו בעדינות אל המילים הנכונות בגמרא, לעודד אותו להסתכל במפרש הנכון. חשוב שהילד יפתח למידה עצמאית, האבא הרי לא יהיה איתו בישיבה קטנה, ומה הוא יעשה אז?" תוהה הרב ממן. "רק לימוד עצמאי של הילד יוביל אותו לביטחון עצמי ולהתפתחות נכונה בישיבה קטנה".

התמודדות חברתית בישיבה

ואכן, גם כאשר הילד עבר בהצלחה את התלמוד תורה, מגיע מעבר דרמטי נוסף – ישיבה קטנה: "בישיבה קטנה כל עולמו של הילד משתנה", מסביר הרב ממן, "מלבד סדר היום העמוס והצפוף, ההקפדה על שמירת הזמנים והגמרא שתופסת את רוב שעות היום, צריך לזכור שההתאקלמות בחיי הישיבה קטנה, דורשת גם ובעיקר בגרות נפשית ועמידה איתנה מול חיי חברה חדשים, שונים ומורכבים ולעיתים אפילו מסוכנים".

"הורה צריך לקבוע שעות שיחה עם הילד על נושאים רגשיים;עליו להסביר לו,איך נכון להגיב במצב מסוים, לאלו גורמים כדאי לפנות במצב נתון וכיצד לעשות זאת מבלי לפגוע בתדמית החברתית. אלו נושאים שכדאי להדגיש אותם בפני הילד, עוד לפני שהוא יוצא מהקן החמים של הבית. חוסר הצלחה בתחומים החברתיים,עלולים חלילה לפגוע בתדמיתו ובביטחון העצמי שלו. מה שעלול ח"ו להוביל להתדרדרות".

לדבריו, "בעיה נוראית היא הסטריאוטיפ לגבי המושג 'הצלחה'– "צריכים לשוחח עם הילד על הדרישות של הרבי מבחור ישיבה ומה דורשת הנהלת הישיבה,בכדי שהוא ייקרא 'מצליח'. זה יעזור נפשית לילד במהלך השנים הראשונות בישיבה".

לסיום, מצהיר הרב ממן: "יש בידנו כלים וכוחות עצומים לשמור על הילד, אם קיבלנו מהקב"ה במתנה את הילד ודאי שקיבלנו גם כוחות כדי לחנך אותו בדרך הישר והטוב"

מדור:

תגובות

הוסף תגובה חדשה

Plain text

  • No HTML tags allowed.
  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.

Filtered HTML

  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • תגיות HTML מותרות: <a> <em> <strong> <cite> <blockquote> <code> <ul> <ol> <li> <dl> <dt> <dd> <p> <iframe>
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.

Gmap