התוועדות
יו"ד-י"א שבט במשפחה

ראש השנה להתקשרות

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

הצעת הגשה

ההתוועדות במשפחה

לאחר ששמתם כיבוד על השולחן ואספתם את המשפחה:

  1. לספר את סיפור הסאטעלייט
  2. להראות את הוידאו של הסטלאייט
  3. להתוועד ולשאול שאלות מכוונות 
  4. לפצוח בריקודים משפחתיים ל"קבלת פני משיח"

סיפורו של הסאטעלייט

לכבוד י' שבט בשנת ה'תשנ"ג ארגנו החסידים ב-770 כינוס מיוחד, המיוחדות שלו הייתה בכמה דברים:
א. שהוא שודר בשידור לוויני לכל העולם
ב. שבשידור ראו את הרבי מעודד את שירת יחי אדוננו לעיני כל 
הכינוס היה בסימן קבלת מלכותו של הרבי כמלך המשיח על ידי כל העם
לפני הכינוס לא ידעו בדיוק באיזו צורה זה יקרה בסוף, כי היו כאלו שלא היו מעוניינים בזה ולא ידעו מה דעתו של הרבי. רבני חב"ד יצאו בהודעה לפני הכינוס שהארוע יהיה רק לחסידי חב"ד 
אבל זמן קצר לפני הכינוס הרבי אישר שזה יהיה משודר לכל העולם והרבנים יצאו בהודעה שהם חוזרים בהם מכיוון ש"אין אחר דברי המלך כלום"
בצידו הדרומי של בית המדרש, מימין החדר המיוחד והמרפסת, הכינו בימה לכינוס. על הקיר שעונה הייתה תמונת ציור ענקית – פרי יצירתו של הצייר מיכאל שוורץ, ותוכנה – 'איך יראה העולם בימות המשיח'. ציור התמונה נעשה בהוראת הרבי, ובתשנ"ב, כשבישר הצייר לרבי שהציור ייגמר לקראת פסח, ביקשו הרבי שיסיים לי"א ניסן. הציור אכן נסתיים לי"א ניסן, אך בעקבות המאורע שאירע רח"ל בכ"ז אד"ר, נמנע מהצייר להביאו לרבי

בתחילת השנה עלה בדעתו לעשות סיום במעמד הרבי, ובהתייעצות עם המזכירות הועלה התאריך 'יו"ד שבט' כזמן מתאים. הדבר גם קיבל את אישורו והסכמתו של הרבי.

לפני הסאטלייט, כשמארגני כינוס הענק רצו לעשותו באותו ערב – 'הצליחו'  לשכנע את הצייר לשלב 'בציורו' גם את הכינוס, ועל כן קיבלו גם את הסכמתו וברכתו של הרבי.

בשעה 5 נפתח הכינוס. תחלה אמר כל הקהל את פרק צ"א בתהילים – לרפואת הרבי מלך המשיח. השליח-ציבור, הרב משה טלישבסקי, אמר פסוק בפסוק וכל הקהל אחריו.

לאחר מכן דברו הרבנים ובהמשך העביר המנחה את רשות הדיבור להרב יהושע (שייע) הכט, שיציג את הצייר מיכל שווארץ העושה 'סיום' בערב זה על תמונתו.

לאחר ההזמנה דיבר הרב לייבל גרונר ואמר אשר הרבי יורד לתפילה רגילה ואין לתת שום פרשנות אחרת לעובדה שהרבי יורד

בשעה שש בערך יצא הרבי אל החדר המיוחד. הקהל החל לנגן 'אורך ימים', והורמו התריסים.

לאחר תפילת ערבית יצא הרבי אל המרפסת. הצייר השלים את המילה ממ"ש בציור לעיני הרבי, כשבאותו זמן בירך הרב שניאור גוראריה את הרבי לרגל יו"ד שבט, והכריז על קבלת מלכותו מחדש כמלך המשיח כשהוא מסיים בהכרזת יחי, ומיד החל הקהל לנגן יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. במשך שמונה דקות עודד הרבי את שירת היחי.

לסיום רקד הקהל בניגון "יחי", ריקוד שנמשך זמן רב…
ניתן להרחיב בעמוד הבא 

נקודות מכוונות להתוועדות המשפחתית:

כשאנו קוראים את כל זה אנחנו מבינים שהתחושה אז היתה שהגאולה מגיעה באותו רגע ממש והרבי יהיה זה שיגאל אותנו

אבל באמת זה לא תחושה שאמורה להיות רק אז אלא גם ובעיקר עכשיו כשעברו מאז רח"ל הרבה שנים ואנחנו רואים מיום ליום יותר ויותר את סימני הגאולה אז צריכה להתחזק אצלנו התחושה שהנה הנה משיח בא וזה צריך לקרות ממש עכשיו

ומעבר לזה אנו רואים שהיה את החשש שישירו יחי אדוננו לעיני כולם ולפרסם את זה אבל הרבי הסכים לפרסם את זה לכולם. אז איך אנחנו גם כן מתחזקים בזה

מה אנחנו מבינים מזה שהרבי הסכים לאירוע?

איך אנחנו מקבלים על עצמנו את מלכותו של הרבי כמלך המשיח?

מי לא מכיר את התמונה המפורסמת הזאת?
מובא כאן בפרסום (כמעט) ראשון סיפורה המרתק:

את התמונה הזאת צילם יהודי צעיר בשם יעקב גולדברג אשר בזמנו טרם שמר תורה ומצוות
מובא כאן הסיפור שקדם לצילום התמונה ומה שקרה לאחרי צילומה כפי שהוא מתאר
(בתרגום מאנגלית עם שינויים קלים)


את התמונה הזו של הרבי מליובאוויטש צילמתי בהתוועדות יו"ד שבט תשל"ג (1973), הפעם הראשונה שלי ב-770. כאשר באתי עם הרב אברמל אלטיין, שליח הרבי בוויניפג.

בהתוועדות אמר הרבי כי הנוער היהודי באמריקה ובמקומות אחרים מחפש הארה רוחנית. הוא נואש לעזוב את העולם הקר והריק של החילוניות וההשכלה, ולינוק ממורשתם האמיתית תורת אמת , הרבי הכריז שמשימתה של חסידות חב"ד היא ליצור עבורם דלתות להדפק עליהן בכדי להיכנס לעולם היהדות.

במהלך ההתוועדות התקדמתי למאחורי שולחנו של הרבי וצילמתי הרבה מאוד תמונות.
אני זוכר איך שבמהלך המאמר עצמו התרחקתי עם המצלמה הרועשת שלי על מנת לא להפריע לשקט ששרר בחלל 770 .

לאחר המאמר כשהחסידים החלו לשיר, הרבי פנה אלי והרים את ידו לכיווני. באותו רגע צילמתי את התמונה (המצורפת). ואז, הרחקתי את המצלמה מהפנים שלי, הרמתי אגודל אחד למעלה, קרצתי עין, ואמרתי לרבי "תמונה טובה! הרבי חייך אלי חיוך רחב וסימן עם אצבעו על שפתיו לומר לחיים
(לא הייתה לי את החוצפה לצלם גם את הרגע הזה..) בעוד הקהל ממשיך לשיר, שוב פנה אליי הרבי במבט חודר אך חמים ואוהב, ושוב הניע את אצבעו אל שפתיו. האמת שלא היה לי מושג למה הרבי מתכוון.
לפתע אני מבחין בכ-3000 זוגות של עיניים מסתכלות לעברי ובודקות אותי.
ואני פשוט הרמתי את שתי ידי, משכתי בכתפי והכרזתי על בורותי.
לפתע חסיד מבוגר הניח כוס יין קטנה ביד ימין שלי, שהייתה קפואה בחלל. "תגיד לחיים לרבי", הוא לחש.
אמרתי "לחיים" ושתיתי. הרבי התבונן בי, ובאותו רגע הרגשתי איך שהנשמה שלי מתגלה ומתקשרת לרבי ועד מהרה נכנסתי לישיבת חב"ד ב770 בה נשארתי במשך שבע השנים הבאות.

היום הרב יעקב גולדברג מתגורר בקנדה ואב למשפחה חסידית לתפארת
וכך הוא מסיים את סיפורו:
הרגע הזה של חיבור עם הרבי היה אישי מאוד עבורי. כאשר חסיד,מתבונן בתמונה הזו, מוטלת עליו החובה לייחס משמעות משלו לחוויה אישית בנוגע לנוכחותו של הרבי בחייו.

מתנה של אהבה פשוטה ❤️

מספר ר' יואל גאנזבורג

אבא שלי היה עוזר הרבה לרבי ולרבנית בבית הפרטי שלהם, לכן גם אנחנו הילדים היינו שם לפעמים.

הסיפור של התמונה הזאת אירע בשנת תשמ"ו

זה היה בשביעי של פסח וזכרתי שבמוצאי שביעי של פסח הרבי מחלק "כוס של ברכה" וידעתי שאבא שלי יקח אותי איתו לחלוקה
וחשבתי לעצמי איזה מתנה אני יכול להביא לרבי? אני הרי רק ילד!
ופתאום עלה לי רעיון, אצלינו בבית יש עוגיות של פסח שאני מאוד אוהב, אז אני אביא את העוגיות האלה מתנה לרבי.
ניגשתי לקופסת העוגיות שהיתה מונחת על השולחן, ובגלל שזה מתנה לרבי, השתדלתי לבחור את העוגיות הכי יפות שהיו מונחות בקופסא, הנחתי את את העוגיות בתוך מפית יפה, ועטפתי.

במוצאי החג, עמדתי ביחד עם אבי בתור לחלוקת כוס של ברכה כשבכיסי מונחות להם העוגיות וברגע שהגענו לרבי והרבי עמד למזוג את הכוס של ברכה, שלפתי מהכיס את העוגיות עם המפית ובזריזות של ילד, הגשתי אותם לרבי.

ומול אלפי חסידים שמחכים מסביב לאיזה ילד שהחליט להביא לרבי משהו,
הרבי מניח את הגביע, פותח את המפית שהבאתי, ורואה שיש שם עוגיות של פסח
ואז הרבי שואל אותי בחיוך "ומה אעשה עם זה"?

ונזכרתי שלפעמים שהרבנית הייתה מביאה לנו ממתקים היא הייתה אומרת לנו מאך א ברכה (תעשה ברכה)
אז עניתי לרבי מאך א ברכה (תעשה ברכה) ואז הרבי מחייך אלי חיוך אדיר, מוציא ממחטה מהכיס, לוקח את העוגיות ועוטף עם הממחטה ומכניס לסרטוק שלו (ולא מביא למזכיר..)

פשטות של ילד עם תמימות ואהבה פשוטה לרבי

המעשה הוא העיקר: י' שבט

קובץ המעשה ההוא העיקר הינו ליקוט של הוראות הרבי שליט"א מלך המשיח (החל משנת תשמ"ח) בנוגע למעשה בפועל (בשנים אלו הדגיש הרבי שוב ושוב ש"המעשה – הוא העיקר"). חברי מערכת המעשה הוא העיקר  זכו להגהות מיוחדות של הרבי על כמה מהגיליונות.

מחרוזת שירי משיח וגאולה

ראש השנה להתקשרות יו"ד-י"א שבט

אינך יכול להעתיק תוכן של דף זה