כ״ב בשבט, יום פטירתה של הרבנית, חל באותו החודש בו חלים יום ההסתלקות של הרבי הריי״צ – י׳ בשבט, ויום קבלת הנשיאות של הרבי מלך המשיח וראש השנה להתקשרות – י"א בשבט. כל זאת בחודש שבט, שהוא החודש האחד עשר.

שלושת התאריכים קשורים זה בזה. כ״ב בשבט משלים את העבודה שהחלה בי׳ בשבט ומוסיף בה.

כדי להבין את הקשר, עלינו להתבונן לעומקו של התאריך, בדברי הרבי, ולמצוא בהם את האמור לגבינו.

במספרים ניתן להגדיר זאת כך – תכלית העבודה היא המשכת האחד עשר בעשר, חיבור ואיחוד של עצמותו ומהותו של הקב"ה עם העולם. במתן תורה נעשה גילוי כזה בעולם באופן זמני כשהכוונה היא שעל ידי נתינת כוח זו יוכלו ישראל, על ידי עבודתם, להמשיך את הגילוי הנעלה באופן נצחי.

בדברי הרבי על עבודה זו מתייחס הרבי לשלושה שלבים ותקופות:

השלב הראשון הוא יום ההסתלקות של הרבי הריי"צ ביום העשירי בחודש האחד עשר.

השלב השני הוא היום שלאחריו – י״א שבט, קבלת הנשיאות ביום האחד עשר בחודש האחד עשר.

והשלב השלישי החל עם הסתלקות הרבנית חיה מושקא בכ״ב שבט תשמ״ח, ביום כ״ב שערכו הוא אחד עשר כפול שתיים, בחודש האחד עשר.

מבאר הרבי שתקופות אלו מבטאות שלוש דרגות: האחת – הכנת העולם לקבלת דרגה גבוהה יותר – שלמעלה מהעולם. אולם עדיין העולם מוגבל והדרגה המודגשת היא ״עשר״.

התקופה השניה היא גילוי אורות נעלים שהעולם יכול להכילם, אך עדיין אין איחוד בין ה"עשר" ל"אחד עשר".

התקופה השלישית מתבטאת במספר כ״ב – אחד עשר כפי שהוא מאוחד עם עשר, על ידי אחד שלמעלה משניהם – אחד עשר כפי שהוא כפול וכולל הן את החודש (המקבל) והן את היום (המשפיע). זהו איחוד מושלם שמשמעותו "צחצחנו כבר את הכפתורים וכל שנותר הוא לקבל פני משיח צדקנו"!

ביטוי לדברים מראה לנו הרבי בשמה של הרבנית ע״ה: חיה – רמז על חיות פנימית. מושקא – ביטוי לריח טוב המרמז על חיות מקיפה כריח המקיף את האדם. איחוד שניהם בשם אחד רומז על איחוד המקיף עם הפנימי, התלבשות האור הנעלה, המקיף, בפנימיות, בעשר כוחות הנפש, ע״י גילוי עצם הנשמה המאוחד עם עצמותו ומהותו של הקב״ה.

הנה כי כן, יום ההילולא כ״ב שבט מהווה את השלב האחרון בהכנת העולם לגאולה אשר פועל את הגאולה תיכף ומיד ממש!

לצפייה במגזין המפואר הרבנית הצדקנית לחצו כאן >>>