על הפסוק "יפקוד ה' איש, אשר יוציאם ואשר יביאם" (במדבר כז,טז), הכוונה בזה על גדול הדור, שבכוחו להעלות כל הדיבורים של אנשי דורו ולהעלותם ולקשרם עם הרוחניות.

על הפסוק "ושמועה טובה תדשן עצם" (משלי טו,ל), פירש: זהו על דרך מה שכתוב: "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים" (זהר ח"ג ז,ב), כמו אדם ששבע מחמת תענוג, כך הקב"ה מתענג ממעשיהן של ישראל. וזהו "תדשן" – פירושו מתענג. "עצם" – מהעצמיות של בני ישראל. וזהו שאומרים "ונעריצך" (בקדושת שמונה עשרה), פירוש מלשון חוזק שכביכול בני ישראל מחזקים אותו יתברך

משיתחיל השליח ציבור "הודו", לא ילך שום אדם בבית המנין אנה ואנה, ובפרט לעבור כנגד המתפללים שהוא איסור גמור.

גם המאכל וגם הריח מחזקים את האדם אלא שבריח יש כוח (והוא בבחינת מקיף) לחזק את הנשמה (ולכן כשאדם מתעלף מעירים אותו על ידי שנותנים לו להריח ריח חזק), ואילו במאכל יש כוח רק לחזק את הגוף.

בנוגע למה שכתוב "הוי' הוא האלקים" (מלכים א' יח,לט), "הוי'" – הוא בחינת אחדות, ו"אלקים" – הוא בחינת ריבוי (ולכן אלקים זה בלשון רבים), ואין ביניהם סתירה, כיון שהריבוי בא מהאחדות. וכמו על דרך משל, שמחבית גדולה נשפע לכלים רבים.

בנוגע למה שאמרו רז"ל "מתי ידע משה שזה יום ומתי לילה", במקום אחד כתוב: כשלמדו עמו תורה שבכתב ידע שזה יום, וכשלמדו עמו תורה שבעל פה, ידע שזה לילה" (מדרש תהלים מזמור יט,ג. על פסוק "יום ליום יביע אומר"). ובמקום אחר כתוב: כשהמלאכים אמרו "קדוש". ידע שזה יום, וכשאמרו "ברוך", ידע שזה לילה (ילקוט שמעוני פרשת תשא רמז ת"ו. מדרש תהלים יט,ג).

על הפסוק "אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם" (ויקרא כו,ג), פירש: "גשמיכם" – מלשון גשמיות, שההשפעות בגשמיות תלויות בקיום התורה ומצוות.

על הפסוק "צדקת פרזונו בישראל" (שופטים ה,יא), נאמר בגמרא: "צדקה עשה הקב"ה בישראל, שפיזרן לבין האומות" (פסחים פז,ב), בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, שאין נותנים ללמוד תורה ולקיים מצוות, ועל ידי לימוד תורה אצל הנמצאים במדינת חופש, זה נותן כוח גם לאלו הנמצאים בארץ גזירה.

בנוגע למה שאמר ר' יוחנן בן זכאי, "ואיני יודע באיזו דרך מוליכין אותי" (ברכות כח,ב). אחד הביאורים בזה שרבי יוחנן בן זכאי, מחמת גודל טרדתו במילוי שליחותו בעולם, לא היה לו פנאי לשים לב למדרגתו, ולכן לא ידע מה עם השכל והמדות שלו, ועל אחת כמה וכמה שלא ידע מה עם ההעלם שבנפשו.