על ידי שלימוד התורה הוא בחיות ובשמחה גדולה, הרי זה ממעט את המחשבות הזרות.

על הפסוק: "צאינה וראינה בנות ציון" (שיר השירים ג,יא), פירש: "צאינה" – יש לאדם לצאת מהגשמיות שלו. "וראינה" – ויש לו לראות את הפנימיות שבכל דבר, ומה הוא צריך לראות, "בנות ציון" – שכל היופי החיצוני, הוא רק ציון וסימן ליופי העליון.

ענין התשובה אין זה כמו שהעולם חושב, שהוא דווקא על ידי תעניות וסיגופים, עיקר התשובה היא, על ידי מעשים טובים.

בנוגע לנסיעות הבעל שם טוב ממקום למקום, כדי לגלות את פנימיות התורה, היה מבאר בזה – נגלה דתורה נמשל למים (ליקוטי תורה תזריע כב,ג), ולכן למים אנשים נמשכים. ואילו פנימיות התורה נמשל לאש, ומאש אנשים יראים להתקרב, ולכן המשפיע צריך להמשך אל המקבל.

חכמינו אמרו "את זה לעומת זה עשה האלוקים" (קהלת ז,יד), כשם שיש פלישתים בקדושה יש גם פלישתים בלעומת זה, "פלישתים" – הוא מלשון מבוי המפולש (מבוי שפתוח מצד לצד), פירוש שהוא בבחינת התגלות ושמחה בלי הגבלה, בבחינת "בכל מאדך", וזהו בקדושה. לעומת זאת פלישתים בקליפה, זהו בחינת הוללות שאין מעצור לרוחו כלל וכלל.

על הפסוק "מה יפו פעמייך בנעלים" (שיר השירים ז,ב), יש להבין מהו ענין הנעלים, דהנה כתיב "אשר חרפו אויביך השם אשר חרפו עקבות משיחך" (תהלים פט,נב), פירוש הלשון "עקבות משיחך", שמשיח נמשך דווקא מבחינת "עקב", ולכן אד"ם ראשי תיבות: א'דם ד'וד מ'שיח, וגם על המשיח כתיב "הנה ישכיל עבדי.. וגבה מאד" (ישעיהו נב,יג), הנה "מאד" אותיות "אדם", שהם בחינה אחת, רק שמשיח הוא בחינה אחרונה, הנמשך מבחינת העקב דווקא, וזהו "עקבות משיחך".

על הפסוק "דאגה בלב איש ישיחנה" (משלי יב,כה), אמרו רז"ל: (יומא עה,א) "ישיחנה לאחרים", על דרך זה בעבודת השם, כשאחד מספר לחברו את נגעי לבבו, למרות שבשעת מעשה, כואב לו הדבר ביותר, אבל אחר כך נהיה נוח לו.

מה שהשם ברא מציאות של עשירים ועניים בעולם – משפיעים ומקבלים, זהו מפני שכך הוא הסדר בכל סדר השתלשלות, שבכל דרגה יש משפיע ומקבל, ועל ידי שהעשיר נותן צדקה לעני למטה בעולם הזה, על ידי זה הוא מקיים את הסדר של משפיע ומקבל בכל סדר ההשתלשלות.

קליפת עמלק הוא ענין הקרירות כמו שכתוב "אשר קרך בדרך" (דברים כה,יח), והדרך היא, דרך היציאה ממצרים, כאשר אחד רוצה לצאת מהמיצרים שלו, ולעבוד השם בלי גבול באופן דבכל מאדך, אז מגיע עמלק לקרר את האדם.