מי שהיה רגיל לשקר – אין מספיק שבתשובתו יפסיק לשקר, אלא שיש לו לפעול בענין השלום (דהיינו להשכין שלום בין אדם לחברו, כיון שהרבה פעמים השקר גורם להיפך השלום), בדוגמת לוקחי רבית, כשחוזרים בתשובה, אסור להם לקבל ריבית אפילו מגוי (שזהו ענין תשובת המשקל).

על דברי חז"ל "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" (עירובין יג,ב), פירש: התורה שבעל פה היא בבחינת קישוטי כלה (קישוטים וביאורים לתורה שבכתב), והמחלוקת היא איך צריך להיות הקישוט. אחד אומר שצריך להיות באופן כזה, והשני אומר שבאופן שונה יהיה הקישוט נאה יותר. ולמלך יש הנאה מכל זה, כיוון שרואה שכל מחלוקתם הוא שחולקים איך לפאר יותר את המלך בקישוטים.

כשנופלת על אדם יראה גשמית – יש לו להעלותה לקדושה ליראה ופחד מהשי"ת, וכשנופלת על האדם אהבה זרה המבלבלת אותו – יחשוב שאין לאהוב רק את השי"ת, ועל ידי זה תעלה המחשבה הזו לקדושה.

על מה שכתוב "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר" (יחזקאל יא,יט), והגם שצריך להיות גם קשיות בעבודת השם, כמ"ש "הוי עז כנמר וגיבור כארי" (אבות ספ"ה), אלא שכמו בזריעה הנה רק בעפר תיחוח ורך, תיתכן הזריעה ולא באדמה קשה, כך גם בעבודת השם רק מי שהוא רך כקנה, יוקלט בו האור האלוקי, וכמו שכתוב "זבחי אלוקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה" (תהלים נא,יט), דהיינו כשהאדם רך כקנה אזי אפשר להטותו לכל צד כקנה רך. יחד עם זאת צריך להיות קשה כארז, לעמוד בתוקף ועזות, שלא יזיזוהו ממקומו כלל וכלל.

על מאמר רז"ל "אין הגלויות מתכנסות אלא בזכות המשניות, שנאמר (הושע ח,י), "גם כי יתנו בגויים עתה אקבצם" (מדרש רבה פרשת צו פז), הטעם על זה מובא בזהר, כיוון שעל ידי הבירורים של תורה שבעל פה (שעיקרה על ידי המשניות), שעניינה לברר עץ הדעת טוב ורע, על ידי זה באה הגאולה.

על מה שכתוב "לך לך" (בראשית יב,א), מפרש: שיש לאדם ללכת אל עצמו ועצמיותו – דהנה בנשמה יש שתי בחינות: א) הנשמה המאירה בגוף להחיותו. ב) מה שנשאר למעלה שהרי לא כל הנשמה נתלבשה בגוף. וזהו שאומר "לך לך" – לאדם יש להתעלות עד לדרגת שורש הנשמה.

בנוגע לתרומת הדשן, שזהו האפר שנשאר מהקורבן, היו שני סוגי אפר: א) מה שנבלע במקומו במזבח, כמ"ש "והרים את הדשן ושמו אצל המזבח" (ויקרא ו, ג). ב) מה שכתוב "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה" (ויקרא ו, ד), ושתי בחינות אלו בעבודה הם – מרירות ועצבות. במרירות – יש בו צד הטוב שנשאר במזבח (שזהו כנגד תרומת הדשן). מה שאין כן בעצבות – שיש להוציא מחוץ למחנה (שזה כנגד הוצאת הדשן).

על מאמרז"ל "בשבילי נברא העולם" (סנהדרין פ"ד מ"ה), "העולם" – פירושו ההעלם שנברא בעולם, הוא בשביל שהאדם יגלה אותו (שעל ידי קיום התורה ומצוות מגלה את הקב"ה בעולם).

מעלת הניסיונות נעלית אפילו ממצוות עשה ומצוות לא תעשה, כיוון שבשניהם יש מציאות. במצוות עשה – באופן חיובי. ובמצוות לא תעשה – באופן שלילי. אבל בניסיונות אין זו מציאות מצד עצמה, אלא שהועמד דבר שכל עניינו להעלים ולמנוע שזה העלם גדול יותר.