הנשמה יורדת לעולם וחיה שבעים שמונים שנה, כדי לעשות טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניות.

על הפסוק: "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" (דברים יא,טו), פירש: על ידי שאדם סר מדבקותו בהשם יתברך, יכול לבוא לידי "ועבדתם אלהים אחרים".

הטעם למה נר חנוכה בשמאל – כיוון שעיקר מצוות חנוכה היא כדי להאיר בחוץ לרשות הרבים, ובחינת הרבים שהם בחינת טורי דפרודא (שהם בבחינת שמאל וקליפה), ולכן יש להמשיך בהם את אור התורה.

התשובה נעלית מהקרבן – כיוון שהקרבן צריך להיות "מן המותר בפיך" (שבת כח,ב) מדברים מותרים, מה שאין כן על ידי התשובה ניתן להפוך גם את הרע עצמו לטוב, ובדוגמת הקטורת שמהפך מסם המוות לסם החיים.

בנוגע למה שכתוב: "בראשית ברא אלוקים" (בראשית א,א), פירש: "בראשית" – אותיות "ברא שית", שהם ששת המדות, שעל ידם ניתנת האפשרות לנשמה המלובשת בגוף שתהיה לה ידיעה באלוקות, מה שאין כן הנשמה כפי שהיא בשורשה היא בבחינת מוחין, וזהו שכתוב "בראשית ברא", ומובא בתרגום "בחוכמתא ברא" (שהבריאה בשורשה הייתה גם על ידי המוחין).

על הפסוק "מגיד דבריו ליעקב" (תהלים קמז,יט), מזה למדו חז"ל מה שהוא עושה, הוא מצווה את בני ישראל לעשות (שמות רבה פ"ל ט'), ולכאורה צריך להבין איך הקב"ה מקיים את מצוות התשובה שהיא על חטא ועוון, והביאור בזה: שהתשובה למעלה הוא עניין החזרת פנים בפנים וכמו שכתוב "ואשובה אליכם" (זכריה א,ג).

על ידי התשובה מתעלים לדרגה שלמעלה ממתן תורה, היות שבמתן נאמר רק פעם אחת השם "אנכי", כמו שכתוב "אנכי השם אלוקיך" (שמות כ,ב), מה שאין כן בתשובה נאמר פעמיים אנכי, "אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך" (ישעיהו מג,כה).

בעבודת הניסיונות הבירור אינו בהתעסקות עם הדבר המעלים, אלא ההתעסקות היא עם האדם עצמו.

על הפסוק "כוס ישועות אשא" (תהלים, קטז, יג) מבאר: "כוס" – קאי על נשמות ישראל, שהם הכוס והכלי להקב"ה, ואיתא בגמרא "כלי ריקן מחזיק, כלי מלא אינו מחזיק" (ברכות מ,א), דכאשר האדם מלא מרצונות זרים, דהיינו שדבר זה רוצה, ודבר זה איננו רוצה, אזי אינו מחזיק, דהיינו שאיננו בבחינת כלי לישועות השם. וזהו "כוס" – על ידי שהאדם הוא בבחינת כוס וכלי, אזי יש "ישועות אשא" (זוכה לישועות השם).