על הפסוק: "סור מרע ועשה טוב" (תהלים לד,טו), ביאר: "סור מרע" – שיש לאדם (בתחילה) להתרחק מהרע, ואחר כך "ועשה טוב" – להפוך את הרע לטוב.

על דברי המשנה: "דע מה למעלה ממך" (אבות פ"ב מ"א), פירש: האדם צריך לדעת שכל העניינים שלמעלה (בעולמות העליונים), תלויים הם "ממך" – באדם למטה.

ההקדמה לשמחת הנפש היא על ידי שמחת הגוף, שהרי חז"ל אמרו "אין שמחה אלא ביין" (פסחים קט,א), שזהו שמחת הגוף, וכן גם מה ששוחק עם אנשים, או בשמחת יום טוב זהו שמחת הגוף, ועל ידי זה נהיה כלי לקבל את שמחת הנפש, כמו שכתוב: "תירוש (יין) ינובב" (זכריה ט,יז), מלשון "נבוב" כמו שכתוב "נבוב לוחות" (תרומה כז,ח), שהוא עניין החלל, דהיינו שעל ידי היין נעשה כמו חלל וכלי כדי לקבל את שמחת הנפש.

בנוגע למה שכתוב "אדם ובהמה תושיע הוי'" (תהלים לו,ז), "אדם" – זה הנפש האלוקית. "בהמה" – זה הנפש הבהמית, ושניהם יחד צריכים לישועת השם, האדם צריך לישועה, כדי שיוכל להתעלות ולברר את הבהמה, והבהמה צריכה לישועה כדי שיהיה בכוחה להעלות את האדם לשורשה שנעלה יותר משורש האדם.

פעם אמר: אילו ידעתם כחם של פסוקי תהלים ופעולתם בשמי מרום, הייתם אומרים אותם בכל עת, דעו שמזמורי תהלים שוברים כל המחיצות, ומשתטחים לפני אדון עולמים ופועלים פעולתם בחסד וברחמים.

על הפסוק "כי כאשר ירד הגשם והשלג, כן יהיה דברי אשר יצא מפי" (ישעיה נה,י), השייכות בין תורה לגשם הוא בשניים: א) כשם שהגשם יורד טיפין טיפין, כך התורה נלמדת הלכות הלכות. ב) "גשם" – הוא מלשון גשמיות, וזהו מפני שהתורה נמשכה בגשמיות.

גם לצדיקים יש את עניין הבחירה, אלא שהבחירה שלהם אינה בין טוב לרע, שהרי אין לצדיק שום רע, אלא שהבחירה היא אם לרצות או לא לרצות, שהרי אין המדות שלהם מתעוררים מעצמם, רק על ידי בחירת השכל מתעוררים המדות.

כשמספרים סיפור על צדיק – ההתקשרות היא במדרגת המעשה. כשחוזרים דברי תורה של הצדיק – ההתקשרות היא במדרגת הדיבור. כשמנגנים ניגון של הצדיק – ההתקשרות היא במדרגת המחשבה של הצדיק.

נר חנוכה יש להדליק "עד דכליא ריגלא דתרמודאי" (שבת כא,ב), עד שתכלה רגל מן השוק, אפילו של אומה הנקראת "תרמוד" (כמובא ברש"י שם), שהם האחרונים שהיו נשארים בשוק, ומובא בקהלת יעקב ערך תרמוד, ש"תרמוד" אותיות "מורדת", שאינו רוצה להיות כלי להשם, וזהו עניינו של נר חנוכה לפעול שיהיה כליא (מלשון כליון) בריגלא דתרמודאי, דהיינו שלא יהיה האדם מלא מרצונות זרים. (דהיינו שפועל באופן שלא רק שמכלה את ההרגל של המרידה, אלא גם גורם לו להיות בבחינת כליא – כלות הנפש).