על הפסוק "ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י,יב), שואלת הגמרא: האם יראה מילתא זוטרתא היא, ומתרצת, שלגבי משה היא מילתא זוטרתא (ברכות לג,ב). ופירש על זה: שעל ידי העבודה בבחינת "מה" וביטול, יכול האדם להרגיש שעבודתו ביראה היא מילתא זוטרתי, כמו ההרגש שהיה למשה רבינו.

בנוגע למה שנאמר במשנה "הרחק משכן רע" (אבות א, כ), פירש: "שכן" – מלשון "שוכן", דהיינו שיש להרחיק את הרע השוכן אצל כל אחד.

בנוגע למארז"ל "אם רואה אדם שייסורין באים עליו, יפשפש במעשיו" (ברכות ה, א), הביאור בזה: ידוע שאין רע יורד מלמעלה. ובשורש העניינים הכל הוא טוב כדי לתקן את האדם, אלא שעל האדם לעיין בייסורים מאיזה ענין הם, וכגון אם משפילים אותו בשפלות גדולה, יראה לתקן את ישותו וגסותו, ועל ידי שיתקן את זה, ממילא מסתלק ממנו הרע.

בנוגע למה שכתוב "פדה בשלום נפשי, כי ברבים היו עמדי" (תהלים נה,יט), הטעם בזה: מפני שתמיד על "כל בי עשרה שכינתא שריא" (סנהדרין לט,א), ואפילו גבי משה רבינו יש הפרש בתפילתו אם היא ביחיד או בציבור.

גאולה השלישית שייכת ליעקב אבינו בחינת מידת "אמת", ואילו שתי הגאולות הראשונות היו בזכות אברהם ויצחק, ולכן היה בהם הפסק, מה שאין כן גאולה השלישית, שהיא בזכות יעקב מדת אמת (שאין לה הפסק), כמ"ש "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז, כ), שהיא גאולה נצחית שאין עוד אחריה גלות וצער.

בנוגע לקרבן תמיד – צריך להיות משל ציבור, וזהו מפני שכדי לכבס את עוונותיהם של ישראל, אי אפשר כי אם על ידי כוח הציבור, ולכך ה"תפילות שכנגד תמידים תקנום" (ברכות כו,ב), צריכות להיות בציבור דווקא.

בעת התפילה האדם מובדל מהרע, ולכן העצה להקל המלחמה במשך היום, זהו על ידי שבעת התפילה יעשה הסכם על אופן הנהגתו כל היום, וההסכם שעושה, מועיל שכשבא לדבר הגשמי יעשה כפי ההסכם.

הסיוע לעבודה במסירות נפש – זהו על ידי ההתקשרות עם משה רבינו של הדור, שהוא "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" (תקו"ז תקון סא. קיב,א. קיד,א).

על ידי ההוספה בלימוד החסידות – שהיא המאור שבתורה הנקראת "אדם", כמו שכתוב "זאת התורה אדם" (במדבר יט,יד), הרי זה משפיע לטובה גם על מאור עיני האדם בפשטות.