בנוגע למה שכתוב "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" (שיר השירים ח,ז), פירש: "מים רבים" – הם ריבוי המחשבות זרות, שאין בכוחם לכבות את האהבה של היהודי להשם יתברך.

בנוגע למאמר חז"ל: "חמרא וריחא פקחין" (יומא עו,ב), מה שעל ידי האכילה מתחזק כוח השכל, זהו מפני ששורש האכילה הוא מבחינת התוהו שלמעלה מהשכל (שבא מהתיקון), ולכן בכוחו לחזק את כוח השכל, על דרך מאמר רז"ל "אין התינוק יודע לקרות אבא אלא אם כן טועם טעם דגן" (ברכות כ,א).

בנוגע למה שכתוב "אני היום ילידתיך" (תהלים ב,ז), אמרז"ל בכל תשעה באב נולד המשיח (ירושלמי ברכות. מדרש איכה זוטא), אלא שזהו בבחינת הרוחניות, ויש להמשיכו למטה בגשמיות, וכמו שהיה הקץ בשנת ת"ח, אלא שהיה זה רק למעלה, ומפני הקטרוג לא נמשך למטה ונהפך לדין קשה, וכך היה גם בשנת תתנ"ו לאלף החמישי, ועם כל זה הקב"ה יחיש את הגאולה ויוסיף מחול אל הקודש, זמן רב לפני הקץ האחרון שיבוא בפועל ממש בעולם הזה.

בנוגע ללשון חז"ל: "הלומד תורה לפרקים" (סנהדרין צט,ב), פירש: שלמטה בעולם הזה כשלומדים זאת הרי זה עניין בלתי רצוי, שלומד תורה רק לעתים מסויימים, אבל בעולם האמת כשלומדים מאמרז"ל זה מפרשים את זה לצד המעלה, "הלומד תורה לפרקים" – פירוש שהתורה מפרקת אותו, דהיינו שחודרת ונרגשת בו.

בנוגע למה שמובא במשנה: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת" (אבות פ"ו מ"ג), יראת חטאו – פירושו שירא שלא למרוד בהקב"ה שלא יפגום חס ושלום במחשבה דיבור ומעשה , וזהו בחינת מפתחות החיצוניות, שהם הכנה לזה שחכמתו מתקיימת, דקאי על בחינת חכמת התורה (שהם המפתחות הפנימיות).

עיקר התענוג של האדם הוא בחוש הראיה, הסומא אין לו תענוג בשום דבר, וזהו גם בעובדי הוי', שעל ידי הראיה מתפעלים קצת, אלא שאין זה עושה חקיקה בנפשם, מה שאין כן אצל אלו שאינם עובדי הוי', על ידי הראיה הבלתי רצויה שלהם, יכולים להגיע לכל מיני רע רחמנא ליצלן, וכל מי שחש לנפשו יגדיר את עצמו בחוש הראיה.

חתן לפני חופתו יש לו לעלות לתורה – כיוון שהעולם מתקיים על ידי אותיות התורה, וכמו כן "אסתכל באורייתא וברא עלמא" (זהר ח"ב קסא,ב), וחתן וכלה גם כן מקיימים את העולם, (ולכן לפני ירידתו לעולם, יש לו לקבל הכוח מהתורה).

חכמינו אמרו: "אין הגלויות מתכנשות אלא בזכות המשניות" (ויקרא רבה פז,ד), הטעם לזה: ענין הגלות הוא בחינת סילוק ופירוד אות ו' מאות ה' של שם הוי' (שמפרידים את ה – ו' מהאות ה'), ולכן על ידי לימוד שיתא סדרי משנה (בחינת אות ו'), על ידי זה הגלויות מתכנסות, כיוון שעל ידי זה האות ו' תמשך לאות ה' (ואזי תבוא הגאולה). ועל דרך זה על ידי לימוד פנימיות התורה שהוא בחינת אות ו' – "עץ החיים" (מה שאין כן לימוד הנגלה הוא בחינת "עץ הדעת"), שעל ידי הלימוד בזה הגלויות מתכנסות (כי ה – ו' מתחבר ל – ה').