יש להסתכל בפני בני אדם הכשרים, שמחשבתם דבוקה בהשם יתברך, כיון שעל ידי זה יקנה האדם קדושה יתירה בנפשו.

בנוגע למאמר רז"ל: "גדולים מעשה צדיקים, ממעשה שמים וארץ" (כתובות ה,א), פירש – כי מעשה שמים וארץ, הם יש מאין, מה שאין כן צדיקים על ידי עבודתם הופכים את העולם מיש לאין, ולכן עבודתם גדולה יותר, כיון שהצדיקים מכל דבר גשמי מעלים את הניצוצות שלו לקדושה, (ועל ידי זה גורמים לבטל את העולם להקב"ה).

הטעם למה שבדורו של אחאב למרות שהיו עובדי עבודה זרה, עם כל זה כשהיו יוצאים למלחמה היו מנצחים וכובשים את העולם, מה שאין כן בדורם של שאול ודוד, למרות שאפילו תינוקות של בית רבן היו דורשים מ"ט אופני פירושים בכל ענין שבתורה, בכל זאת לא הצליחו במלחמותיהם, והיו נכנעים תחת כמה אומות, וטעם הדבר מפני שאצל אחאב הייתה אחדות גדולה, ואילו אצל שאול ודוד לא היתה.

על הפסוק: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" (שיר השירים ח,ז), פירש: "מים רבים" – הם טרדות הפרנסה, ולא יוכלו לכבות את אור הנשמה, הנקראת שלהבת י"ה.

בנוגע למה שכתוב: "ואמר ביום ההוא, הנה אלוקינו זה" (ישעי' כה, ט), פירש: מה שהיום נחשב לבחינה "הוא" (לשון נסתר והעלם), הנה "ביום ההוא" שקאי על עלמא דאתכסיא בזמן של לעתיד לבוא, יהיה בבחינת "זה" וגילוי.

בנוגע למה שכתוב: "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" (דברים ו,ד), שואל שלכאורה למה לא כתוב השם "יחיד", שמורה על אחדות גדולה יותר מ"אחד", אך האמת תיבת "אחד" מורה על אחדות אמתית, שהוי' מתאחד בז' רקיעים וארץ ובד' רוחות העולם.

עוון שנאת חינם נמצא בעוונותינו הרבים יותר אצל עובדי השם, כיון שכל אחד בונה במה לעצמו בעסק התורה שלו, ולכן לא מתחבר עם זולתו.

על מאמר חז"ל: "זרוק חוטרא לאוירא אעיקרי' קאי" (ב"ר ס"פ ה"ג פ"ו. פס"ז וירא כא,א), נחלה בלי מיצרים הנחילו אבותינו רבותינו הקדושים לכל החסידים הראשונים, אשר בני בניהם ובני בנותיהם לדורותיהם באיזו מדינה שיהיו, יהיה אצלם ה"עיקרי" – שהוא המשכת פנימיות הלב אל צור מחצבתם, אלא שלפעמים זה מכוסה ונעלם בכמה לבושים.

על ידי כוחו של משה רבינו של הדור, וכמובא בחז"ל "דאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" (תקו"ז תיקון ס"ט. קי,א. קיד,א), יכולים לצאת גם מחוץ לענני הכבוד למקום נחש שרף ועקרב (שהכוונה היא לצאת למקום הקליפות), ולנצח את מלחמת עמלק, מאחר שהולכים בכוחו של משה רבנו שבדור.