הגישה היהודית-חסידית לימי בין המצרים, קיבלה תפנית חדה ומפתיעה בדור הנוכחי, ובפרט בתקופה האחרונה בה עומדים אנו על סף הגאולה ממש. מימים הממוקדים בצער ואבלות

שבת קיץ אחר הצהריים, רעוא דרעוין, סיימת מנחה ואתה אומר פרקי אבות."יגדיל תורה ויאדיר"!הסידור כבר נסגר, הרגליים כמעט מתרוממת לכיוון השולחן של ה'סדר ניגונים', ובתת

שבת קיץ אחר הצהריים, רעוא דרעוין, סיימת מנחה ואתה אומר פרקי אבות."יגדיל תורה ויאדיר"!הסידור כבר נסגר, הרגליים כמעט מתרוממת לכיוון השולחן של ה'סדר ניגונים', ובתת

שבת קיץ אחר הצהריים, רעוא דרעוין, סיימת מנחה ואתה אומר פרקי אבות."יגדיל תורה ויאדיר"!הסידור כבר נסגר, הרגליים כמעט מתרוממת לכיוון השולחן של ה'סדר ניגונים', ובתת

כולם מכירים את י"ב־י"ג תמוז כאשר הרבי הקודם נאסר, אבל איך הכל התחיל, זה לא פחות מעניין. הרבי הקודם מתאר בלקוטי דיבורים (ח"ד ע' רי)

אתה בטח מכיר את הסיטואציה הזאת: שבת קיץ אחר הצהריים, רעוא דרעוין, סיימת מנחה ואתה אומר פרקי אבות. "יגדיל תורה ויאדיר"! הסידור כבר נסגר, הרגליים

כחלק מההכנה לחג מתן תורה – חג השבועות, בשבת פרשת בחוקתי תשמ"ו ביקש הרבי בקשה נפשית שכל אחד ואחת כולל הילדים יתוועדו בשבת מברכים חודש