וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ

בערב שבת קודש – י"ב שבט תשפ"ב – אחר חצות, איבדנו את הדמות המרכזית ולפיד האש של ההתקשרות האמיתית לרבי מלך המשיח, הלא הוא הרב החסיד ר' זושא פוזנר ע"ה.

הרב פוזנר היה שליחו האישי של כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח לענין החינוך באה"ק. משנת תנש"א התמנה בברכת הרבי כחבר בהנהלת אגודת חסידי חב"ד, שימש בתפקיד יושב ראש "ועדת החינוך החב"די" והיה חבר הוועדה הרוחנית של "התאחדות החסידים".

במשך עשרות שנים חינוך והדריך אלפי תלמידים כמשפיע בישיבת תות"ל בלוד ובהמשך בישיבות תומכי תמימים בבני ברק, חולון, קריית שמואל, בית שמש, מוסדות חינוך אור ליובאוויטש בכפר חב"ד וכמשפיע בבית הכנסת "רייטשיק שול" בכפר חב"ד.

נולד: ה' אדר תרצ"ו. נפטר: י"ב שבט תשפ"ב.

מהתוועדויותיו והרצאותיו

 במסגרת אירועי התאחדות החסידים וועדת החינוך החב"די לאורך השנים:

“אני שלך ואתה שלי – זה רבי!” על ידי התאחדות החסידים

מה זה רבי?

הרב זושא פוזנר

תקציר נקודת הענין על מה מדובר בסרטון וידאו

כותרת

הרב זושא פוזנר

תקציר נקודת הענין על מה מדובר בסרטון וידאו

כותרת

הרב זושא פוזנר

תקציר נקודת הענין על מה מדובר בסרטון וידאו

כותרת

הרב זושא פוזנר

תקציר נקודת הענין על מה מדובר בסרטון וידאו

כותרת

הרב זושא פוזנר

תקציר נקודת הענין על מה מדובר בסרטון וידאו

כותרת

הרב זושא פוזנר

תקציר נקודת הענין על מה מדובר בסרטון וידאו

בקשה לתלמידיו ומושפעיו: בבקשה לשלוח סיפורים מוקלדים וכן תמונות

כאן בתגובות או למייל zushe@hisachdus.co.il

8 תגובות

  1. איש חסיד נלבב
    מלוא הלב געגועיו
    בכיה תקיעא
    משני צדדיו

    לא שוכח נעוריו

    עד אין קץ הקריב עצמו
    לשליחותו בארץ הקדושה
    מהנשיא ששלחו בתחילה
    בהתוועדות פרטית עם ציווי להקרבה

    לא להפסיק ולא לחשות
    עדי יביא הצאן לרעות
    בחסידות ובקדושה
    עם עינא פקיחא ורגישה

    לא לרמות עצמך
    ולו קימעא
    זוהי הדרך וההתקשרות
    ללא נימה
    של הונאה עצמית ויוהרה

    לכך נבראת
    ירעים בדרישה

    גינונים של חסיד גדול
    לא אצלו
    למרות כל מעייניו
    האצורים בליבו

    "אן בליטות"
    זו המצווה היחידה
    תביאך עד הר הקודש
    ללא מחיצה

    עם כוונה אלוקית
    ושלימות הרצון

    רק תהיה בנאדם ישר
    ובלי לצון

    רבי רבי רבי
    זועק הוא בנהימה
    בוכה ומתייסר
    "להתפוצץ" אפשר

    כמה נחיה את יומנו
    ללא ציפיה לגאולה

    כמה נעשה לביתנו
    ונרמה עצמינו בלחישה

    העיקר שאנחנו נראים טוב
    וממבחר היחידה

    אומר ועושה
    דוגמא אישית

    על הגדר נשכב
    עד היום האחרון
    שאפשר לזוז
    אפילו בזחילה

    נגמרו הכוחות
    זועם הוא בנעימה

    לא לוותר על אף אחד

    שלא נשאיר המנגינה

    תווים ללא זמרים
    עם נוסח ליובאוויטש

    במשורה

    הרבי שלח אותי
    יאמר הוא
    כדי לסיים המשימה

    לא זקן
    ונח בחמ"ל

    בחזית נפל
    עד תום נשימה

    והנה כרע שכב הוא
    בדמימה

    הדמעה עדיין על לחיו
    לא ניתנה לניגובה

    המומים כולנו
    מי יראה לנו האמת
    ללא מורא

    מי יתן לנו דמות כזאת
    כעמוד אש לדוגמה

    חאטשע, יהשוע אייזיק
    מי יזכרכם מעתה,

    מי ייתן עיני דימעה
    זושא איננו

    ועכשיו דממה.

  2. זיכרון ראשון מזושא:
    שבת אחה"צ, אחי ואני משחקים, משתדלים לא להפריע למנוחת ההורים.
    בן 8 סה" כ.
    דפיקות בדלת ומיד פתיחה. זושא.
    "איפה אבא ואימא? יופי. יש פה שירותים" הוא מוריד את הגארטל וניגש.

    זושא אהב את אבא שלי.
    וגם את אימא שלי.
    והרגיש בנוח להיכנס תמיד, לזרוק כמה מילים שלא הבנתי מהם כלום ולצאת.

    זיכרון שני:
    שיעור א בלוד, ילד קטן.
    זכיתי לאיזה חסד ובחורי שיעור ג' צירפו שני שיעור אלפים לשיעור בכל יום שלישי בביתו של זושא.
    אז זושא היה כבר במקומות אחרים ואווירת האיסור מסביב רק תרמה לדמיון של הילד.

    בכל יום שלישי, במשך חצי שנה, ישבתי מול יהודי שדיבר ולא אמר כלום.
    כצעיר החבורה התביישתי להגיד שאני לא מבין וכך המשכתי להנהן ולחייך איפה שצריך.
    אבל לא באמת הבנתי מה הוא רוצה.

    זיכרון שלישי.
    זמן לאחר מכן,
    התבגרות מהירה (ישיבה קטנה, אתם יודעים) והצעה להגיע להתוועדות בשבת ביום בבית של זושא מיד אחרי בית כנסת הצעירים.

    נשאבתי.

    אין טעם לכתוב מה אמר כי תמיד אמר מה שאמר.
    אתה צריך לעשות מה שאתה צריך לעשות.
    מסירות נפש? תעשה מה שאתה צריך.
    כמובן צביטות בעורף, כמובן צעקות, כמובן "אני מכיר את כל הסבתאות שלכם", כמובן לאו כפשוטו.

    פתאום החיים התחילו להיראות אחרת.
    זושא היה אומר "יש תשובות לכל השאלות שאני שואל, אבל בגלל שאתם גם ככה חושבים דברים שאתם לא אמורים לחשוב, לפחות תחשבו על זה ולא על דברים אחרים", כמו "אם יתיר מבחויי, אז למה זה לא קרה לפני כן"?…

    ואז גם התייעצות אישית.
    מכל המשפיעים הצעירים, היה זושא החדשני והמפוקס ביותר.
    אני זוכר שבאתי אליו שבור.
    אני הרי היחידי בעולם שסובל.
    זושא קודם כל סיפר קצת היסטוריה, הסביר שזה קיים מאז ומקדם.
    " ההבדל היחידי הוא שהיום הדברים יותר זמינים. מזה צריך להיזהר".

    כמה רוגע ושכל הוא הכניס לי אז.
    סיום הלימודים בישיבה בלוד סיימו גם את הקשר הישיר עם זושא.

    מידי פעם עוד קפצתי לבקר, ומאז שיהודית היתה צריכה לעבור לכפר חב"ד עוד נוספו לי כמה הזדמנויות, אבל הרצף נשבר.

    גם כמדריך בפנימיה זכיתי להתייעץ איתו.
    אף שלא הסכים לשבת לשיחה ("אם את הישיבה מעניין מה דעתי אז שתזמין אותי. אי אפשר לדבר מאחורי הגב שלהם"), אבל כמה פנינים יקרים הצלחתי לדלות ממנו.

    כמה האיש הזקן הזה היה צעיר.
    כמה הפרימיטיבי הזה היה מודרני.

    תודה זושא.
    תודה על בלגן, על בלבול, על טשטוש, על חוסר סדר שעשית בחיים שלי ושל החברים.

    כשהודיעו שזהו,
    התמלאתי געגוע אדיר.
    רק לשבת איתך עוד שתי דקות, לשמוע את אותו הסיפור עם אותו הצחוק, עם אותו "זה באעעייה, זה באעעייה".

    ברסלבר.

  3. בזמן החתונה שלי המצב הבריאותי של אשתו היה חמור מאוד. ותוך כדי הריקודים הבחנתי בו פתאום והייתי בהלם ממש… ניגשתי אליו מהר והוא חייך ואמר 'לא יכולתי לפספס', 'כמובן שאבוא'. הוא ביקש להגיד לחיים בזריזות וברך אותי מכל הלב. אח"כ נודע לי שהגיע במיוחד, ושמיד לאחמ"כ עלה למונית וחזר לבית הרפואה!

  4. המילים של ר' זושא פויזנר ע"ה מהדהדות במוח וגם קצת בלב . . חסידות רק עם רבי!
    כל אחד צריך להרגיש את זה בצורה כזו או אחרת. ובמילים של ר' זושא "רבי, אני שלך ואתה שלי". כולנו ילדים של הרבי!
    ר' זושא שכל כך אהב את הרבי ואת הילדים שלו, תבע כל הזמן לא להיות חב"דניקים, להיות ליובאוויטשער – כלומר פשוט לעשות מה שהרבי רוצה. נקודה.
    מה שעכשיו מונח על הכתפיים שלנו אנחנו, זה להתחזק ולהתעורר בכל הכח באהבה לרבי, באהבה לילדים שלו, ולסיים בשמחה ובאהבה את העבודה היחידה שנותרה לנו לקבל פני נשיא דורנו משיח צדקנו בפועל ממש, וכלשון הרבי בשיחת וישלח תשנ"ב "עבודה מיוחדת להביא ההתגלות בפועל בעולם". נאו! יחי המלך! עכשיו ממש.

    1. אחי הגדול סיפר שיום אחד נכנס זושא ליד לילד המיוחד, ואחי אומר לו מה נשמע? זושא אני לא יודע מה זושא אמר.. אבל אחי המשיך איתו את השיחה ואמר לזושא שהרבי יחייך, זושא עשה פרצוף אז אחי משנה את הגישה ואומר שלרבי יהיה נחת מאיתנו זושא מעקם פרצוף לצד השני, ואז אחי פונה אליו ואומר זושא תגיד לי שהרבי לא יחייך שלא יהיה לו נחת מאיתנו, אז מה כן? אז זושא פונה אליו ואומר לו שנעשה מה שהרבי רוצה מה אתה מתערב לרבי ומחליט מה הוא יעשה עכשיו הוא ירצה לחייך יחייך ירצה לבכות יבכה אתה תעשה מה שהרבי רוצה.. וזה היה זושא.

כתיבת תגובה