שתי אהבות נדרשות מאתנו, ואחת תלויה בחברתה ישנם שתי אהבות: א) "אהבת השם" – כמו שכתוב "ואהבת את השם אלוקיך" (דברים ו,ה). ב) "אהבת ישראל" – כמו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח), ושתי אהבות אלו הולכות ביחד, ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא פירוש וביאור ל"ואהבת את השם אלוקיך", כשאוהבים יהודי, אוהבים את השם, כיון שיש בתוך היהודי חלק אלוקה ממעל, וכשאוהבים את הפנימיות של היהודי, ממילא אוהבים את הקב"ה.

על הפסוק: "וספרתם לכם" (ויקרא כג,טו), ביאר: "וספרתם" – מלשון ספירות ובהירות, דהיינו שיש לאדם להאיר את ה"לכם", כל אחד צריך להאיר את עצמו באור התורה והמצוות.

אחד שנכשל בעבירה, הרי זה כמשל מי שאוחז בראשו של המלך (ובנמשל הכוונה לנשמת כל אחד מישראל, הנמצאת בכל יהודי) ומורידו למטה, וטומן פניו בתוך בית הכיסא מלא צואה, שאין לך עלבון גדול מזה.

מי שלא מניח תפילין חלילה – נחשב לפושע ישראל בגופו, ומי שלא מתבונן באחדות השם (שהעולם מאוחד עם הקדוש ברוך הוא), נחשב לפושע ישראל בנשמתו.

מה שאומרים לפני התפילה "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך" על פי מנהג האריז״ל, מפני שזוהי ההקדמה לתפילה שהיא במקום הקרבן (ברכות כו,ב), וכיון שבעל מום אסור לו להקריב קרבן, לכן יש לאדם להתאחד עם הגוף הכללי של כלל ישראל, ועל ידי זה יהיה תמים ושלם, ואזי תתקבל תפילתו לפני אדון כל.

כל מה שהכרחי יותר לאדם, יותר קל להשיגו, בדוגמת האוויר, שבלעדיה אי אפשר לחיות אפילו זמן קצר, ולכן אין צריך לקנות אויר. מה שאין כן מים יש לשאוב, וכמו כן ניתן לחיות זמן קצר בלי מים. לאידך מזון יש לנו לקנות, ואפשר לחיות יותר זמן ללא מזון, כיון שהוא פחות הכרחי ממים. וכן הבגדים קשה עוד יותר להשיג ממזון, וגם בית יותר קשה להשיג מלבוש, כיון שהוא פחות הכרחי לקיום האדם.

בנוגע לטעם בריאת העולם – יש בזה כמה טעמים שניתנו לזה. והטעם המופיע בחסידות, שהכוונה היא כדי להמשיך גילוי עצמות אור אין סוף בעולם, שאין זה מצד טעם והכרח שכלי, אלא זה בא מצד התאווה שהשם יתברך נתאווה להיות לו יתברך דירה בתחתונים, ועל תאווה אין שואלים שאלות.

עבודת כל ישראל בגלות האחרון – "עיקבתא דמשיחא", לעורר את נקודת היהדות אשר נמצא טמון בלב כל איש ישראל, ובכוח עזוז נקודת הלב, נוכל לעמוד נגד כל מונע ומעכב מעבודת השם.

על מאמר המשנה "כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות" (אבות פ"ד משנה ו'), ביאר: שהכוונה בזה היא שמשתדל שהתורה תהיה מכובדת גם בעיני אומות העולם, ולכן ממשיך ואומר שהשכר לזה הוא שגופו מכובד על הבריות, ביטוי השייך לאומות העולם, וזהו שאומר גופו מכובד על הבריות, כיון שאין לאומות העולם שייכות לנשמתו.