לקט הוראות הרבי מתוך המעשה הוא העיקר בקשר עם חמישה עשר באב. כעת, אחרי שהכל מוגש כשולחן ערוך לא נשאר אלא לעשות… גוט יום טוב חסידים!
מבואר בספרים מעלת היום טוב דחמשה עשר באב לגבי שאר ימים טובים – להיותו לאחרי גודל הירידה דתשעה באב, ענין החורבן והגלות, אשר, ירידה זו היא צורך עלי', עד לעלי' הכי גדולה – גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו[1] . . בחמשה עשר באב מאיר מעין הגילוי דלעתיד (ביטול הירידה דתשעה באב, ויתירה מזה – שנהפך לששון ולשמחה וליום טוב), ולכן נעשה יום טוב גדול יותר מכל שאר הימים טובים[2].
הגמרא אומרת (בסוף מס' תענית), ש"מחמשה עשר באב ואילך תשש כתה של חמה כו' מכאן ואילך דמוסיף יוסיף", ופרש"י[3]: "מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייך". וענין זה מובא גם להלכה: ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך' (רמ"א יו"ד סרמ"ו סכ"ג). "מט"ו באב ואילך יוסיף מעט מעט" (הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ח)[4].
יום טוב גדול ביותר
א. כל אחד מישראל צריך לעשות כל התלוי בו שמיד בתחילת ובראשית היום של ט"ו באב יהי' ניכר ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו'" כמבואר ענינו גם בהלכה שמט"ו ואילך צריך להיות הוספה בלימוד התורה וכו'[5].
עריכת התוועדות
ב. כדאי שיעשו בכל מקום ומקום, לאנשים נשים וטף, התוועדות גדולה בשמחה גדולה, בהתאם לכך ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב", עד לשמחה הכי גדולה, בדוגמת שמחת נישואין[6].
משתה ושמחה
ג. מן הראוי שההתוועדות תהיה באופן של "משתה ושמחה" על ידי אכילה ושתי' ועד לסעודה ממש[7].
ד. מובן ופשוט שהשתי' צריכה להיות מתוך זהירות שלא תביא לבלבול הדעת והמוחין, אבל לאידך גיסא, צריכים לשתות משקה "המשמח אלקים ואנשים", רק שהשתי' היא בכמות קטנה ביותר, עם כל ההגבלות בזה[8].
ח. בהתוועדות יש לעודד ולחזק איש את רעהו להוסיף בלימוד התורה, "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף", "מוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו" – להוסיף הן בנגלה דתורה והן בפנימיות התורה[9].
סיום מסכת וצדקה
ו. כמו כן ידברו דברי תורה, ומה טוב – לערוך "סיום" מסכת, לתת נתינה לצדקה, ולקבל החלטות טובות להוסיף בכל עניני תורה ומצוות ובכל ענינים טובים[10].
נשים וטף
ז. ההוספה בלימוד התורה שייכת גם אצל נשים[11] (בפרט בהלכות הצריכות להם) וגם אצל טף, תינוקות של בית רבן ובפרט בימי הקיץ בהן הם שוהים במחנות קיץ[12].
להרבות בהתוועדויות בו ביום ובימים הסמוכים
ח. להוסיף ולהרבות בהתוועדויות של שמחה בהתחלת היום, במשך היום, בסיום היום ובמוצאי היום[13], כולל גם ההמשך והשלימות בימים הסמוכים[14], ובאם יהי' צורך – אפשר להשלים ולערוך התוועדות בשבת שלאחרי זה[15].
ט. אפילו אלו[16] שעשו התוועדות רק שהם מסופקים אם זה הי' כדרוש או שהי' אפשר לעשות יותר, יש לפשוט את הספק בפשטות, על ידי שעושים מיד עוד התוועדות באופן של כפליים לתושי'[17].
י. כשחמשה עשר באב חל ביום השישי (שאז יכולה להתעורר שאלה בנוגע לעשיית התוועדות), יש לעשות התוועדות באור ליום ששי – והתוועדות גדולה בשמחה גדולה, כבר תוריד את כל השאלות![18]
הוספה בתורה ובאריכות ימים ושנים טובות
יא. כדאי ונכון לפרסם ולהכריז בכל מקום ומקום את הוראת חז"ל ש"מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו"[19].
יב. ובפשטות – שגם כשהגיע לגיל ק"כ שנה, הרי, ע"י ההוספה בלימוד התורה ניתוסף אצלו אריכות ימים ושנים טובות – עד ק"פ שנה, כשנות חייו של יצחק, שזהו מספר השנים הראוי להאבות (ועל ידם – לכל בני ישראל)[20].
יג. ה"הכרזה והפרסום" צריכים להתחיל בו בעצמו, ובכך יתעורר כל אחד להוסיף בלימוד התורה, בכמות ובאיכות, וכמו כן יפרסם ויעורר את בני ביתו, ואת כל יהודי שיכול להשפיע ולעורר אותו[21].
יד. ההכרזה והפרסום בנוגע להוספה בלימוד התורה צריכה להיות מתוך הדגשת המשך הענין – שעל ידי זה "יוסיף חיים על חייו"[22], הדבר יחזק יהודים להתמסר ללימוד התורה באופן של "כל עצמותי תאמרנה" בהתעמקות ונעימות ("געשמאק")[23]!
טו. נוסף לכך שגם עד עתה יש לכל אחת ואחת קביעות עתים בלימוד התורה, בודאי שהקדוש ברוך הוא נותן את היכולת והכח להוסיף בלימוד התורה, ועבודתו של האדם היא להמשיך ולגלות היכולת והכח בפועל ממש[24].
טז. כדאי לנצל את ההוראה מחמשה עשר באב – להוסיף במיוחד בשיעורי תורה ברבים, על ידי יסוד שיעורים חדשים במקומות שעדיין לא קיים בהם שיעור, ולחזק ולהרחיב השיעורים שכבר קיימים[25].
יז. ובהוספה גופא – כמה וכמה דרגות בעילוי אחר עילוי: כללות העבודה על דרך הרגיל צריכה להיות באופן של הליכה[26], ועד להוספה באופן של חידוש. ומזה מובן, שכאשר מדגישים ענין של הוספה בזמן מיוחד – הרי זו הוספה שלא על דרך הרגיל, באופן שבאין־ערוך![27]
יח. גם אם יש לאדם דאגות הפרנסה וכיוצא בזה הרי הוא מקבל החלטה שהדבר לא יפריע לו להוספה בלימוד התורה, ועל ידי עצם ההחלטה בזה – הקדוש ברוך הוא מברך אותו, שמלכתחילה לא יהי' לו דאגות ולומד תורה במנוחת הנפש ומנוחת הגוף[28].
למנות "ועד המוסיפים"
יט. [בתשמ"ח הציע כ"ק אדמו"ר מלך המשיח, לפרסם בכל מקום האפשרי] בכדי להוסיף (עוד יותר) בהצלחה ותוקף דקיום ההחלטות בפועל בנוגע לההוספות בכל פעולות הנ"ל מחמשה עשר באב ואילך – צריך להודיע אודות ההוספות לאחר[29].
כ. ומה טוב – על ידי נתינת דין וחשבון מההוספות בכתב, לבקשו שיבוא מזמן לזמן לעורר ולעודד אותו אודות הפעולות לברר האם מקיימם בפועל ולעורר שאולי אפשר להוסיף יותר וכו'[30].
כא. ומה טוב – שכל שכונה, או קבוצה [מוסדות[31]] וכיוצא בזה (ובאם אי אפשר – כל יחיד) הן אנשים והן נשים (וילדים – אלו ששייכים לזה) – ימנו וועד משלשה אנשים, שלהם יודיע כאו"א אודות ההוספות30.
כב. והם (השלשה) יבואו מזמן לזמן (ומה טוב – באופן יותר תכוף) לבחון אצל כאו"א בנוגע לההוספות, ולעורר להוסיף עוד יותר וכו' – כידוע המעלה דשלשה מישראל, ש"אין בית דין פחות משלשה"[32].
כג. ומה טוב שיודיעו אודות הוספות הנ"ל בכתב לכאן (בצירוף אישור בחתימת הוועד של שלשה), לכתובת מיוחדת שייחדו במיוחד עבור ענין חדש זה ("מוסיפים") – בכדי להביאם להציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר[33].
כתיבה וחתימה טובה
כד. חמישה עשר באב מתחילה ההכנה לחודש אלול, כנהוג בכמה מקומות שמחמשה עשר באב מתחילין לברך ברכת כתיבה וחתימה טובה[34].
וזאת למודעי שהליקוט כולל הן השיחות המוגהות והן השיחות הבלתי מוגהות (רשימת השומעים), מתשמ"ח ואילך, והוא על אחריות המלקט בלבד.
[1] ש"פ ואתחנן, שבת נחמו תשמ"ח – התוועדויות ע' 146-7: "שבאה לידי ביטוי בחמשה עשר באב, שבו "קיימא סיהרא באשלמותא", המורה על השלימות דישראל "שמונין ללבנה" ו"דומין ללבנה", ועתידים להתחדש כמותה".
וענין זה מרומז גם בדברי הגמרא אודות הטעמים להיום טוב דחמשה עשר באב, שהטעם הראשון בזמן הוא – "יום שכלו בו מתי מדברי, שבו נתברר שבטלה הגזירה דמתי מדבר שהיתה בתשעה באב, ומזה מובן גם בנוגע לביטול גזירת החורבן והגלות דתשעב באב – "אני קובע לכם בכיי לדורות" – שבחמשה עשר באב מתברר שבטלה ה"הבכי' לדורות" דתשעה באב. וי"ל, שכשם שבחמשה עשר באב אז נתברר שבטלה הגזירה דמתי מדבר כבר בתשעה באב, כמו כן בנוגע לביטול גזירת החורבן והגלות, שנתברר שירידת החורבן והגלות דתשעה באב היא לצורך עלי' דהגאולה. ונמצא, שבחמשה עשר באב מאיר מעין הגילוי דלעתיד וכו'".
[2] תשמ"ח שם.
[3] וראה ש"פ ואתחנן תשמ"ח הערה 41 – התוועדויות ע' 149: "ראה מהר"ץ חיות סוף מס' תענית, ובשם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים ערך רש"י קרוב לסופו, שד"ח ח"ט ע' א'תתיד – אם הפירוש לתענית הוא של רש"י, ובכל אופן – ה"ז פירוש של גדול בישראל שנתקבל ונתפשט בכל תפוצות ישראל, פירוש שנאמר ברוח הקודש כו' (ראה המשך תער"ב ח"ג ס"ע א'שפה). וראה שם בהפנים: וכ"כ הרשב"ם במסכת ב"ב ע' קכא, ב.: "מט"ו באב ואילך דמוסיף מן הלילה על היום לשנות יוסיף ימים, כדכתיב כי הוא חייך, וכתיב כי אורך ימים ושנות חיים [ושלום] יוסיפו לך, שמתוך שהלילות מאריכין והימים מתקצרין צריך לעסוק בלימודו גם בלילה".
[4] ש"פ ואתחנן תש"נ – התוועדויות ע' 123. ושם ע' 124: "וצריך להבין: מדוע מוסיפים גם שהשכר שניתן עבור הוספה בעסק התורה (מט"ו באב ואילך), הוא "יוסיף חיים על חייו"? ויש לומר: שמזה למדים שהשלימות בלימוד התורה היא כאשר הלימוד הוא באופן של כפל – שנכללים בו כל המעלות והשלימויות, הן רוחניות והן גשמיות, שנוסף על המעלה ברוחניות (קיום מצות תלמוד תורה) יש בה גם המעלה, שהיא משפיע בגשמיות, במצב של "חיינו וארך ימינו", "כדכתיב הוא חייך, וכתיב אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך", שע"י ההוספה בלימוד התורה ניתוסף גם בחיים גשמיים, באריכות ימים בפשטות. ולהוסיף, שעי"ז שמנצלים את ההוספה באריכות הלילה ללימוד התורה – מגלים בעולם את הנשמה והפנימיות של הלילה (ואריכות הלילה), ש"לא איברא ליליא אלא לגירסא" (עירובין סה, א. טושו"ע או"ח סרל"ח).
[5] ראשי-דברים אור לט"ו מנחם אב תשמ"ט – התוועדויות ע' 412: "ולפני כל הביאורים במאמר זה (כדלקמן) – מובן, שלכל לראש בא פשוטו של ענין, שכל אחד כו'". וראה משיחת חמשה עשר באב תשמ"ט – התוועדויות ע' 157: "שעוד לפני שלומדים ויודעים פרטי הביאורים במעלת חמשה עשר באב, יש לקיים במעשה בפועל ("המעשה הוא העיקר") הענינים השייכים לחמשה עשר באב ע"פ פשוטה של הלכה ששייכת לכאו"א מישראל". וההוראה למעשה בפועל – בשתים:
א) לכל לראש ההוראה המובנת ממאמר המשנה ע" ד גודל מעלת היום, "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב" – שכאו"א מישראל צריך להשתדל ולעשות כל התלוי בו שיום זה (כל היום כולו, מתחילתו ועד סופו) יהי' "יום טוב" ועד ליום טוב גדול שאין כמותו בכל השנה, "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב". ב) ועד ועיקר – ההוראה המפורשת בגמרא" "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף", "מוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו", וכפס"ד השו"ע הלכה למעשה -"ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך', "מט"ו באב ואילך יוסיף מעט מעט".
[6] ש"פ דברים שבת חזון, יו"ד אב, וי"א אב תנש"א – התוועדויות ע' 96: "שבה קשורה השמחה ויו"ט גדול דט"ו באב ("שבהן בנות ירושלים (וי"ג: בנות ישראל) יוצאות כו' וחולות בכרמים כו'"). ובפרט ע"פ מנהג ישראל שבימים אלו (לאחרי תשעה באב), מרבים בשידוכין וחתונות בישראל (ובפרט שזה בא לאחרי ההפסק בזה ב"שלושת השבועות")". וראה בהראשי-דברים מש"פ דברים שבת חזון, ט' מנחם־אב תנש"א: "וכאמור, "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב". ואע"פ שמדובר בזמן שביהמ"ק היה קיים – שאז היו המועדים ועליה לרגל, כולל הקרבת שלמי-שמחה – השמחה שבזה לא הגיעה לשמחה דט"ו באב! וכן בנוגע לשמחה דלעת"ל, שהיא למע' מהשמחה דכל המועדים, כולל שמח"ת ופורים. מלבד יוצא-מן הכלל אחד (מיט איין אויסנאם) – השמחה דחתונה (הקשורה עם ט"ו באב), שגם בזה"ז היא ע"ד השמחה דלעת"ל! וכפי שאומרים שלעת"ל יהיה "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה". וכמנהג ישראל, שבימים אלו – אחרי סיום ג' השבועות – מוסיפים עוד יותר בשידוכים וחתונות, דכיון שהיה הפסק בזה ה"ז צריך להיות ביתר שאת. ויה"ר שכאו"א מהם יבנה בנינים עדי-עד". וראה לקמן בהערה 14.
[7] משיחת חמשה עשר באב תשמ"ט – התוועדויות ע' 157-8: שהרי "מעלת היו"ט דחמשה עשר באב לגבי היו"ט דיוה"כ היא מצד הענין דאכילה ושתי', ע"ד המעלה דפורים לגבי יוהכ"פ". וראה משיחת מוצאי ט"ו מנחם אב תשמ"ט – התוועדויות ע' 415: "…ועד"ז י"ל בנוגע לט"ו באב שהוא יו"ט הקשור עם סעודה גשמית באכילה ושתי' (מעין ובדוגמת פורים, ובפרט ש(שושן) פורים חל בט"ו בחודש, הרומז לשם י"ה כפי שהוא שם בפ"ע למעלה מי"ה דשם הוי'),
או ב' סעודות היום, כנראה מהמן (לחם מן השמים) שהי' עבור ב' סעודות (וביום השבת ישנו סעודה שלישית. ולכמה דיעות כ"ה גם ביו"ט, מקרא קודש), וגם בימי החול – יש כאלו שמצד ונשמרתם לנפשותיכם אוכלים סעודה שלישית (כמובן מכמה סיפורים בש"ס, וכמבואר גם בספרי רפואה), וסעודה זו מצטרפת (מצד סיבה צדדית) להב' סעודות האמורות. ולכן נחשב הוא לב' סעודות (ורק בשבת – החידוש של ג' סעודות)".
[8] ראשי-דברים מוצאי ט"ו מנחם אב תשמ"ט – התוועדויות ע' 416: "וכמדובר כמה פעמים שהדבר תלוי ברצונו – שבאם רוצה באמת לא נוגע כמות המשקה (כרצון נה"ב שלו שרוצה יותר ממה שמקבל), וגם ע"י כמות קטנה אפשר לפעול ענין השמחה וכו'". וראה שם ע' 158: "ופשוט, שאף שמדגישים מעלת היו"ט . . יותר מג' הימים טובים דפסח שבועות וסוכות, בדוגמת שמחת פורים (שלמעלה גם מיוהכ"פ) שהיא למעלה ממדידה והגבלה, "עד דלא ידע" . . מ"מ, צ"ל ההגבלות הידועות בנוגע לכמות המשקה (נוסף לכך שלאמיתתו של דבר, וכשרוצה באמת, אין תפיסת מקום כלל לכמות המשקה [הערה 83: אא"כ מצד הרצון דנפש הבהמית], כיון שהכמות בטלה להאיכות (ענין השמחה) ע"ד שמצינו בהלכות שבת שהכלי בטל להאוכל שבתוכו)".
[9] משיחת חמשה עשר באב תשמ"ט – התוועדויות ע' 158: "וכיון (שגדול תלמוד) שמביא לידי מעשה", יתוסף עי"ז בכל עניני מעשה בפועל הקשורים עם נר מצוה ותורה אור". ושם בהערה 85: "והדגשה מיוחדת בנוגע לפנימיות התורה – מצד מעלת היום דחמשה עשר באב, הגימטריא די"ה, שנוסף על היותו שם בפ"ע, ה"ה, גם הפנימיות דשם הוי', ודוגמתו בתורה – פנימיות התורה".
[10] ש"פ דברים שבת חזון, יו"ד אב, וי"א אב תנש"א – התוועדויות ע' 96.
[11] כ"ף מנ"א תש"נ הערה 137 – התוועדויות ע' 157: "ולהעיר, שבמ"ת קדמו האנשים להנשים". עיי"ש.
[12] כ"ף מנ"א תש"נ – התוועדויות ע' 157.
[13] משיחת מוצאי ט"ו מנחם אב תשמ"ט – התוועדויות ע' 415: "בסיום וחותם דחמשה עשר באב (כמו בכל סיום בעניני קדושה) כלול כל היום כולו, מראשו ועד סופו, ואדרבה – נעוץ תחילתן בסופן, שבסוף היום נעשה שלימות כל היום, ביתר שאת וביתר עוז".
[14] משיחת חמשה עשר באב תשמ"ט – התוועדויות ע' 160. ושם בהערה 97: "וגם בזמני היום שעוסק בשאר עניני העבודה – ניכר עליו הרושם מההתוועדות דחמשה עשר באב, התוועדות ביום טוב שאין דוגמתו בכל השנה כולה!" וראה משיחת מוצאי ט"ו מנחם אב תשמ"ט – התוועדויות ע' 415: "להשתדל לערוך התוועדות בכל מקום ומקום במשך ט"ו באב, באופן ד"נזכרים ונעשים" – שכאשר יוצאים והולכים לעשות עבודה אחרת "נזכרים" בשעת מעשה ההתוועדות המיוחדת ביום ט"ו באב, נוסף להמעלה שבהתוועדות בכלל והתוועדות חסידית בפרט – שענינה לפנים משורת הדין".
[15] ראשי-דברים אור לט"ו מנחם אב תשמ"ט – התוועדויות ע' 412-3: "ובפרט שבקביעות שנה זו חל ט"ו באב בהשלשה ימים לפני שבת".
[16] "אלו שעדיין לא עשו התוועדות בודאי יעשו כן מיד בהמשך לט"ו באב, ואפילו אלו כו'".
[17] משיחת מוצאי ט"ו מנחם אב תשמ"ט – התוועדויות ע' 416: "הרי מכיון שכל ענינו דט"ו באב בעבודת האדם הוא הוספה, יש לפשוט את הספק כו'".
[18] ש"פ דברים שבת חזון, יו"ד אב, וי"א אב תנש"א – התוועדויות ע' 96.
[19] ש"פ ואתחנן תש"נ – התוועדויות ע' 124: "וההוספה בלימוד התורה – תביא בודאי להוספה בתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, הוספה בקיום המצוות בהידור".
[20] ש"פ ואתחנן, שבת נחמו תש"נ – התוועדויות ע' 128: "ויתירה מזה "כימי העץ ימי עמי", עד לחיים נצחיים דעולם התחי' (ללא הפסק בינתיים)".
[21] ש"פ ואתחנן תש"נ – התוועדויות ע' 124.
[22] ש"פ ואתחנן תש"נ – התוועדויות ע' 124: "היינו שישנה הבטחה דתורתנו הקדושה, תורת אמת, שעל ידי זה יתוסף אריכות ימים בפשטות אצל המוסיף בלימוד התורה!".
[23] תש"נ שם. ושם וע' 124-5: "אשר, עצם הידיעה בזה, מחזקת יהודי לקבל החלטה טובה להוספה בלימוד התורה, ולהתעלות מעל הבלבולים, דאגות הפרנסה וכיוצא בזה, ולהעמיד א"ע במצב של "אוכלי המן" (ש"לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן"), על כל פנים בשעת הלימוד, ולהתמסר ללימוד התורה, באופן ד"כל עצמותי תאמרנה", בהתעמקות ונעימות ("געשמאק") (כנ"ל), ביודעו שהקב"ה מספק לו כל צרכיו וצרכי בני ביתו".
[24] משיחת חמשה עשר באב תשמ"ט – התוועדויות ע' 159-60: "וכיון ש"איני מבקש כו' אלא לפי כחן", בודאי שהקב"ה נותן ("כל הנותן בעין יפה הוא נותן") היכולת כו'".
[25] ש"פ ואתחנן תש"נ – התוועדויות ע' 124: "ההוספה בלימוד התורה עצמה יש בה מעלה נוספת כאשר מצטרפים לשיעור בתורה ברבים (ולא "בד בבד"), "שנים שיושבין ועוסקים בתורה". … ולכן כדאי כו'".
[26] תשמ"ח שם ע' 152-3: "ילכו מחיל אל חילי, "מוסיף והולך . . מעלין בקודש", ועד להוספה באופן של חידוש – "אשר אנכי מצוך היום, לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה . . אלא כחדשה".
[27] תשמ"ח שם ע' 153: "ולא עוד, אלא, שתיכף ומיד לאחרי חמשה עשר באב (שבו מתחילה הוספה שבאין־ערוך) נכנסים עתה ליום השבת, שבו ניתוסף עילוי ושלימות ("ויכולו") בכל ימי השבוע ובמיוחד בערב שבת, ובזה גופא – שבת נחמו, שבו מודגש שהעבודה צ"ל באופן ד"כפלים" – "נחמה בכפלים" ע"י העבודה באופן ד"כפלים לתושי'", ופ' ואתחנן, "מתנת חנם", "כפלים" ו"מתנת חנם" ביחס להוספה באין־ערוך דחמשה עשר באב".
[28] ש"פ ואתחנן תש"נ – התוועדויות ע' 125: "(ובפרט שכך צ"ל ע"פ דין שכל יהודי ראוי לקבל ע"פ דין והלכה "כסעודת שלמה בשעתו", ואף יותר מכן) . . באריכות ימים ושנים טובות, מתוך בריאות הגוף והנשמה".
[29] ש"פ עקב תשמ"ח – התוועדויות ע' 180. ושם ע' 181: "ולסיכום – בקיצור, ועל מנת לפרסם בכל מקום כפי האפשרי: כאו"א, אנשים ונשים, ועאכו"כ מוסדות, יוסיף "מכאן ואילך" הוספות בפועל בפעולותיו הטובות, בלימוד התורה וקיום המצוות והפצת היהדות והמעיינות חוצה, ובכדי שזה יהי' בשטורעם המתאים – ימנו ועד של שלשה שהם יבררו ויבחנו מזמן לזמן לעתים קרובות היכן אוחזים בההוספות, ולעורר שיוסיפו יותר".
[30] תשמ"ח שם ע' 180.
[31] ראה לעיל הערה 29.
[32] תשמ"ח שם ע' 180-1: "והטעם "כדי שיהא בהן רוב ומיעוט אם היתה ביניהן מחלוקת", שבזה יש המעלה, שאחד יכול ללמד זכות (חסד), והשני יכול לתבוע יותר (גבורה), והשלישי מכריע, ואזי הפס"ד הוא מכל השלשה (כי שלימות ההכרעה היא כאשר הדיעות חלוקות, וסוף-כל-סוף מסכימים לדעת המכריע). ונוסף לזה יש גם המעלה בשלשה – שניתוסף בהשראת השכינה וסייעתא דשמיא וברכות ה' בקיום כל פעולות אלו".
[33] תשמ"ח שם ע' 181: "וכל זה גם להודיע, להביא פתקה פדיון נפש על ציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר (כפי שבקשו בנוגע לפעולות עד לשבת זו – להביאם לציון הק' ביום ראשון הבא). ובודאי שזה יוסיף עוד יותר בברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר בקיום כל הפעולות ובהוספה – כשרואה שמקיימים בקשתו וכו'".
[34] ש"פ עקב כ"ף מנ"א תש"נ – התוועדויות ע' 153: "ורמז לדבר – שהגימטריא ד"חמשה עשר באב" היא גם הגימטריא ד"כתיבה וחתימה טובה" (ראה שער ישכר מאמר יום תבר מגל ס"ב. הוא בדכי חיים ושלום סתרפ"ד). וראה לעיל בהערות בשבת נחמו בהערה שם. וראה ש"פ דברים, שבת חזון תנש"א הערה 64 – התוועדויות ע' 88. וראה כ"ף מנחם אב – ל"גן ישראל" תשמ"ט – התוועדויות ע' 186-7. להעיר משיחת כ"ב אלול – לאחרי תפלת שחרית – תשמ"ח – התוועדויות ע' 332: "מנהג ישראל לברך איש את רעהו בכתיבה וחתימה טובה החל מר"ח אלול . . היינו שאין צורך להמתין עד ראש השנה".
Made by: kobish.com
